מדוע קשה לנו לומר לעצמנו NO-GO ואיך זה קשור לתוכנית עסקית?
נסו לדמיין את עצמכם מבצעים את המטלה הבאה: מוצגים לכם עיגולים בשני צבעים שונים, ירוק ואדום (קצת כמו הלוגו שלנו:), בכל פעם מופיע על המסך עיגול אחד באופן אקראי. כאשר מופיע העיגול הירוק, אתם מתבקשים ללחוץ על מקש הרווח במקלדת, בעוד כאשר מופיע העיגול האדום – אתם מתבקשים שלא ללחוץ על כלום. כמה אתם חושבים שתצליחו להימנע מלחיצה על הכפתור בעת הופעת העיגול האדום?
אף על פי שמרבית האנשים חושבים שהמטלה אינה מסובכת וכי הם היו מצליחים בה בשיעור גבוה, מחקר משנת 2012 מצא את התוצאות הבאות: כאשר הופיע העיגול הירוק, אנשים הקישו על מקש הרווח בהצלחה של 99.7% מהפעמים, בעוד כאשר הופיע העיגול האדום, אנשים נמנעו מלהקיש על מקש הרווח רק ב 60.3% מהמקרים. אם כן, עולה השאלה: מה מקשה על אנשים להימנע מביצוע פעולה כלשהי ולמה הפער הוא כה משמעותי?
המטלה שמוצגת למעלה נקראת Go-NoGo, והיא הומצאה ע"י הנוירופסיכולוג אלכסנדר לוריה כבר בשנות ה-40 של המאה שעברה. מטרת המטלה, כפי שכבר הבנתם, היא לאמוד את היכולת של אנשים שונים לעכב את ביצוע התגובה שלהם. התוצאות שמוצגות למעלה חוזרות על עצמן שוב ושוב לאורך מחקרים שונים ומראות כי לאנשים יותר קשה להימנע מביצוע תגובה מאשר לבצע אותה.
ההסבר לכך הוא שאף על פי שנראה כי הימנעות מתגובה דורשת פחות מאמץ (הרי אנחנו לא לוחצים על הכפתור, מה שאמור להיות יותר פשוט), בפועל עיכוב התגובה דווקא דורש מאמץ קוגניטיבי נוסף.
בעולם העסקים, אנו מתבקשים לבצע קבלת החלטות מתמדת. לא מעט מהפעמים, מנהלים עלולים ליפול לתגובות אימפולסיביות ובכך לקבל החלטות שעל פניו אמורות לסייע לעסק, אך בפועל גורעות ממנו. לדוגמה, כאשר מנהל מתנהג בצורה אימפולסיבית (ולא על בסיס ניתוח תפוקות ותרומה לחברה) ומפטר עובדים באופן תדיר, הוא עלול להשתית פחד אצל העובדים הקיימים ובכך לפגום במערכת היחסים ובתפוקה שלהם. דוגמה נוספת יכולה להיות הקצאת משאבים לא מדויקת, אשר תגרום להשקעה בפרויקטים שאינם בהכרח רווחיים ו/או מכוונים את העסק למטרות הרצויות בטווח-הקצר או בטווח-הארוך.
קבלת החלטות אימפולסיבית יכולה להשפיע גם על עסקים ומיזמים שעדיין לא יצאו לדרך, אלא רק נמצאים בשלבי התכנון. לדוגמה, ללא אסטרטגיית Go-to-market והצבת מטרות מוקדמות נכונה, יזמים עלולים לקפוץ ממטלה אחת לאחרת מבלי להשלים אף אחת באופן מלא ויעיל, מה שיגרור עיכובים בהישגים והשקעה כספית מיותרת. בנוסף, ללא הערכת סיכונים נאותה, יזמים עלולים לקבל החלטות פזיזות בעלות סיכון-גבוה אשר עשויות להביא לאובדן ההשקעה ולכישלון היוזמה העסקית.
אילו אותם מנהלים ויזמים היו עוצרים לרגע ומהרהרים בקבלת ההחלטות שלהם, הם היו מעלים את הסיכויים לקבל החלטות טובות יותר אשר היו מסייעות לעסק. תוכנית עסקית היא כלי אשר מטרתו היא למנוע בדיוק בעיות מהסוג הזה.
בתוכנית העסקית אנו מבצעים תכנון ומגבשים אסטרטגיה לטווח הארוך, במטרה להגיע למיקסום הפוטנציאל העסקי והפיננסי של המיזם, תוך הערכת סיכונים בתנאי אי-ודאות ויצירת אסטרטגיות אופטימליות להתמודדות עימם. להלן כמה דרכים בהן התוכנית העסקית תסייע לנו:
- הערכה אובייקטיבית: תוכנית עסקית מקיפה מכריחה אותנו לבצע הערכה ביקורתית לרעיונות ולהנחות שלנו. על ידי ביצוע מחקר שוק מעמיק ותחזיות פיננסיות, נוכל לקבל פרספקטיבה מעמיקה יותר על הקשיים וההזדמנויות.
- ניהול סיכונים: זיהוי סיכונים פוטנציאליים ויצירת מסלולי התקדמות הן חלק אינטגרלי בכל תוכנית עסקית. על ידי זיהוי של נקודות אי-ודאות במיזם ויצירת אסטרטגיות נכונות לטיפול בהן, ניתן להפחית את הסיכון של אתגרים בלתי צפויים.
- תכנון אסטרטגי: תוכנית עסקית היא למעשה מפת דרכים, אשר מטרתה להראות לנו את היעדים ואת הצעדים הנדרשים על מנת להשיג אותם. התוכנית מסייעת לנו להתמקד ביעדים הרלוונטיים ולהימנע מלהיגרר אחרי דחפים זמניים, ואף מכשילים לעיתים.
בדיוק כפי שמטלת Go-NoGo מסייעת בעיכוב קוגניטיבי, כך גם התוכנית העסקית מסייעת בעיכוב אסטרטגי המאפשר לנו לקבל החלטות מודעות ורציונאליות אל מול העתיד שטומן בתוכו אי-ודאות. אז בפעם הבאה שאתם מרגישים את הצורך ללכת "אול-אין" עם המיזם, עדיף שתיקחו לפני צעד אחד אחורה, ותשאלו את עצמכם האם אתם מבינים לגמרי מול מה אתם עומדים.
בהצלחה 🙂
