שובו של המודל העסקי. חזרתה של התוכנית העסקית.
שנים טובות עברו על אומת הסטארט אפ. גיוסים לרוב, חדי קרן בכל פינת רחוב, אקזיטים שהפכו רבים לעשירים (ולא על הנייר), הנפקות מוצלחות, בורסות בוערות.
AI, סייבר, E-com, גיימינג, כל מספר זוכה, העיקר שנעשה שימוש ב buzzwords הנכונות.
8200, או 81, או סתם ממר"מ. צוות נכון, טכנולוגיה בפיתוח, אבל כזו שתהיה מוכנה ממש בקרוב, עם כמה מיליוני דולרים נכונים וכולנו על הגל.
אה…מודל עסקי? תזרים מזומנים? פחות…אבל יגיע! בוודאי. ממש בקרוב…כן, זה נכון, אנחנו מוכרים עכשיו בהפסד, אבל זה רק כדי לצבור לקוחות, או במילים גבוהות – אוספים DATA איכותי, הוא כבר יביא לנו את הבוננזה.
איך בדיוק, לא משנה כרגע, עם הצוות הנכון והטכנולגיה הנכונה, נמצא כבר איך עושים מכל זה כסף.
תעשיית הסטארט אפ, לצד הריבית הנמוכה, הריכוזיות הגבוהה במשק ואי היציבות השלטונית, תדלקה את עצמה במשך שנים, היא הביאה לנסיקת המחירים בענף הנדל"ן, תרמה רבות לעליית המחירים הכללית והגדילה את פערי השכר בצורה קיצונית. מדינת ישראל, הפכה, בין השאר, בחסות אותה אומת סטארט אפ (אך לא רק) למדינה בעלת מאפייני צריכה שונים בין אלו שבתוך המשחק ואלו שמחוץ למשחק.
בשבועות/חודשים האחרונים, המציאות קצת השתנתה. על פניו נראה כי עידן הכסף הקל, הגיוסים המהירים, הרזומה הצבאי שמספיק לכל זה הסתיים, זמנית בכל אופן. קרנות הון סיכון, קרנות גידור ומשקיעים פרטיים, מבינים היום יותר מתמיד, כי ללא מודל עסקי יציב אשר מהווה בסיס לתוכנית עסקית מפורטת, הסיכון גדול מדי. אמירות כמו: "אנחנו יודעים איך לייצר תזרים מזומנים חיובי ואם נרצה נעשה זאת ב No Time , זה פשוט עדיין לא הזמן…כבר לא ממש תופסות. היום, יותר מתמיד, יש חשיבות לתקופת ההחזר על ההשקעה ולתשואה על ההון. אין מקום להתנהלות על הדרך. לא ניתן יהיה להמשיך בדרך מבלי לתכנן את התחנה הבאה, והתחנה הזו היא כבר לא גיוס שני או שלישי היא הזמן בו נגיע לרווח או לכל הפחות לעצירת הדימום. החיפוש אחר נקודת ה breakeven point רלוונטי מתמיד.
בעולם של ריביות עולות, כאשר כבר יש אלטרנטיבה כלל לא רעה לכסף – 3%-4% עם 0 סיכון בפיקדון או תוכניות צמודות מדד אשר יכולות לספק בין 4%-7% תשואה שנתית משקיעים הופכים להיות בררנים הרבה יותר.
בעולם בו סטרטאפים "מתייבשים" ונאלצים לפטר עובדים, קיים הכרח לעבודה יעילה ואפקטיבית יותר, פחות בזבנית, יותר אחראית. עולם חדש-ישן בו העובד נמצא ברמת חרדה אופטימלית ולא המעסיק (רמת חרדה אופטימלית – מחזקת ביצועים ולא פוגעת באף אחד)
גם בפני כותבי התוכניות העסקיות ויועצים למיניהם שפמפמו את כל הארוע הזה בהערכות מופרזות ולא ריאליות ניצבים אתגרים לא פשוטים;
תוכניות עסקיות אשר לא יהיו על הקרקע, תחזיות פנטזיונריות, תלושות מהמציאות, יעמידו את פני היזמים בפני משימה בלתי אפשרית – לגייס כסף ולעמוד ביעדים שבתוכנית. "המאבק" אשר הוא חלק מחייו של כותב התוכנית העסקית מול היזם, לגבות את תוצאות התוכנית העסקית בנתונין קשיחים שניתן להסביר, בניתוחי רגישות למשתנים קריטיים בתוכנית (כי החיים הם לא מדע מדויק) מקבל משמעות גדולה בהרבה. הגישה השמרנית חוזרת לאופנה, שמרנות אינה מסרסת יזמות, להיפך, היא מחזקת יזמות אחראית, מקטינה את הסיכון ומגדילה את הסיכוי.
תוכנית פיננסית המבוססת על הנחות יסוד פשטניות וחוסר הבנה של השוק, תביא בסופו של דבר לקריסה של היוזמה העסקית ולאובדן ההשקעה.
אז מה עושים?
תחילה מבינים שהתקופה השתנתה ויש לבצע הההתאמות הנדרשות, שנית, חושבים על הדרך; על השוק, על היתרון היחסי אותו אנחנו מביאים, טכנולוגי או אחר ובעיקר בעיקר איך אנחנו הופכים את היתרון היחסי הזה למודל עסקי אשר ייצר תזרים מזומנים חיובי לאורך זמן.
המודל העסקי חזר, עמו התוכנית העסקית.
לקריאה נוספת:
